גמ' סימני כלב שוטה וכו'. כדי להזהר ממנו קמ''ל:

כמ''ד. לעיל בפ''ו דשביעית ובכמה מקומות שמאיליהן קבלו עליהן בבית שני כשחזרו בימי עזרא את המעשרות ואין התרומה בזמן הזה אלא מדרבנן:

גמ' תמן תנינן. בפ''ק דשבועות בהלכה ו':

ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו וכו'. וגרסינן שם לכל הסוגיא זו עד סוף הלכה:

חלה וערלה צריכה. מיבעיא לן איזו מהן הוא הקל להאכילו בתחלה:

קשיתה קומי ר' בא. על הא דקתני נבלה ותרומה מאכילין אותו תרומה הרי נבלה אינה אלא בלאו ותרומה היא במיתה להזר:

מנין. להאוחז בולמוס שמאכילין אותו אפילו דבלה וצימוקין של תרומה ומשום שמיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם:

מן הדא. דכתיב גבי מעשה דצקלג שרדף דוד אחרי הגדוד וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אותו אל דוד וגו' ויתנו לו פלח דבלה ושני צמוקים ויאכל ותשב רוחו אליו וגומר ולמה זכר הכתוב לפלח דבלה וצמוקים והלא כתיב בתחלה ויתנו לו לחם ויאכל וישקוהו מים אלא ללמד שאפי' הן תרומה נותנין לו ולפי שמיני מתיקה כאלו מועילין לאחר אכילה ביותר עד שמאירין העינים:

עשרים וארבעה עשרונות שאכל דוד. כשבא אצל אחימלך הכהן ומחמת הרעבון אכלן שאחזו בולמוס כדדרשו מדקאמר ואף כי היום יקדש בכלי וכ''ד עשרונות נפקא ליה מדכתיב ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כ''א לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חום ביום הלקחו ומשמע שביום השבת היה שמסירין לחם הפנים משבת העברה ומשימין לחם הפנים אחר תחתיהן ואת הכל לקח ונתנו לו לאכול ולחם הפנים הוא כ''ד עשרונים כדכתיב שני עשרונים יהיה החלה האחת וי''ב חלות היו ומדמאריך הכתוב לחם הפנים המוסרים וגו' ללמד שאכל דוד כל הכ''ד עשרונים:

מטתיה כן. הגיעו כך שאחזו בולמוס ואכל כל הנמצא לפניו לאכול עד שנתרפא וקרון וכו':

את הכל בקל. בקל הקל תחלה כדמפרש ואזיל:

נבלה ותרומה וכו'. ולקמן פריך ומשני:

מאכילין אותו שביעית. לפי שהטבל במיתה:

מה עסקיה. מהיכן בא לו זה:

חזזית. רוח רעה ואידך אומר אשה וכו' כדפרישית במתני':

חוורבר. מין נחש רע והוזכר בפ''ג דברכות:

וחיה. וחיתה המכה ובלבד מפרדה לבנה והיינו דחיורן כרעיה:

אך את שבתותי תשמורו מיעוט. אם ספק הוא שאין אתה מצווה לשמור. ואית דבעי מימר דהכי דריש אמרה תורה וכו' וא''כ אף ספק נפשות בכלל דשמא לא יוכל לשמור עוד:

עד איכן. בודקין אותו לידע אם הוא חי:

מבוי שכולו עכו''ם וכו' מפקחין עליו בשביל ישראל של שם. ואע''ג דרובא עכו''ם נינהו לפי שאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב:

מ''ד עד חוטמו וכו'. כלומר ולא פליגי דמ''ד עד חוטמו מיירי בהוא דהוה קיים כלומר שחזק וקשה הוא ונרגש בבדיקת חוטמו אם יש בו איזה חיות ומ''ד עד טיבורו בהוא דהוה רכין שהוא רך כשממשמשין בו אינו נרגש בחוטמו ובודקין אותו עד טיבורו שאפשר שעוד ירגישו בי חיות:

הזריז. להציל במקום שהתירו ה''ז משובח:

תני כל דבר שהוא של סכנה וכו'. גרסינן להא לעיל בפרק כל כתבי בהלכה ו' עד סוף הלכה וע''ש:

מתני' חטאת ואשם ודאי מכפרין. עם התשובה ולא חש התנא להזכירה דמסתמא כשהוא מביא חטאתו ואשמו כבר עשה תשובה שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן אלא שהוא מתנחם על מה שחטא ומתודה עליו ומקבל עליו שלא ישוב לאותו חטא ועון לעולם וזו היא עיקר התשובה:

מיתה ויה''כ מכפרין עם התשובה. עם כל אחד ואחד:

על עשה ועל לא תעשה. הניתק לעשה תשובה מכפרת אבל לא תעשה גמור תשובה תולה ויה''כ מכפר ומסקנא דמילתא בגמרא שאם הזיד בעשה ובלאו הניתק לעשה או ששגג בל''ת גמור ועשה תשובה איני זז משם עד שמוחלין ואם הזיד בל''ת גמור ויש בו מלקות תשובה תולה ויוה''כ מכפר ואם שגג בחייבי כריתות ומיתות ב''ד החטאת מכפרת עם התשובה והיינו חטאות בשוגג ואם הזיד בהם תשובה ויוה''כ תילין ויסורין ממרקין וכל זה כשלא חלל השם שלא חטא והחטיא לאחרים אבל אם חלל את השם אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות ובזמן שהיה שעיר המשתלח היה מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין בשגגה בין הודע לו בין לא הודע לו הכל מתכפר בשעיר המשתלח והוא שעשה תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות:

כמ''ד. לעיל בפ''ו דשביעית ובכמה מקומות שמאיליהן קבלו עליהן בבית שני כשחזרו בימי עזרא את המעשרות ואין התרומה בזמן הזה אלא מדרבנן:

גמ' תמן תנינן. בפ''ק דשבועות בהלכה ו':

ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו וכו'. וגרסינן שם לכל הסוגיא זו עד סוף הלכה:

חלה וערלה צריכה. מיבעיא לן איזו מהן הוא הקל להאכילו בתחלה:

קשיתה קומי ר' בא. על הא דקתני נבלה ותרומה מאכילין אותו תרומה הרי נבלה אינה אלא בלאו ותרומה היא במיתה להזר:

מנין. להאוחז בולמוס שמאכילין אותו אפילו דבלה וצימוקין של תרומה ומשום שמיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם:

מן הדא. דכתיב גבי מעשה דצקלג שרדף דוד אחרי הגדוד וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אותו אל דוד וגו' ויתנו לו פלח דבלה ושני צמוקים ויאכל ותשב רוחו אליו וגומר ולמה זכר הכתוב לפלח דבלה וצמוקים והלא כתיב בתחלה ויתנו לו לחם ויאכל וישקוהו מים אלא ללמד שאפי' הן תרומה נותנין לו ולפי שמיני מתיקה כאלו מועילין לאחר אכילה ביותר עד שמאירין העינים:

עשרים וארבעה עשרונות שאכל דוד. כשבא אצל אחימלך הכהן ומחמת הרעבון אכלן שאחזו בולמוס כדדרשו מדקאמר ואף כי היום יקדש בכלי וכ''ד עשרונות נפקא ליה מדכתיב ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כ''א לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חום ביום הלקחו ומשמע שביום השבת היה שמסירין לחם הפנים משבת העברה ומשימין לחם הפנים אחר תחתיהן ואת הכל לקח ונתנו לו לאכול ולחם הפנים הוא כ''ד עשרונים כדכתיב שני עשרונים יהיה החלה האחת וי''ב חלות היו ומדמאריך הכתוב לחם הפנים המוסרים וגו' ללמד שאכל דוד כל הכ''ד עשרונים:

מטתיה כן. הגיעו כך שאחזו בולמוס ואכל כל הנמצא לפניו לאכול עד שנתרפא וקרון וכו':

את הכל בקל. בקל הקל תחלה כדמפרש ואזיל:

נבלה ותרומה וכו'. ולקמן פריך ומשני:

מאכילין אותו שביעית. לפי שהטבל במיתה:

ר' יסא מקשי. הוה תמיה על כך וכי מיסבור סבר רבי יוה''כ מכפר בלא תשובה ובשבועות גרס אתא רבי אשיאן וכו' בשם רבי יוחנן יוה''כ מכפר בלא תשובה. כלומר אין דהכי ס''ל לרבי ומיתה מכפרת בלא תשובה:

תני יום מיתה כיום תשובה מאן תנינתה רבי היא. דלדידיה יוה''כ ומיתה שוין דשניהן אינן צריכין תשובה עמהם:

הווי. דהדא דתנינן במתני' מיתה ויוה''כ מכפרין עם התשובה דלא כרבי:

אף שעיר המשתלח מכפר. כן בשאר עבירות דהאי דתנן שמכפר על השגגות לאו כפרה גמורה קאמר אלא דבאותן דבני קרבן נינהו כגון חייבי כריתות תולה הוא עליהן וכשיתוודע לו אחר יה''כ מביא הקרבן שחייב עליהן:

כיני מתניתא. ה''ק הקלות והחמורות אותן הקלות והחמורות בין שעשאן בזדון וכו' ואותן השגגות בין שנתוודע לו בהן וכו' כצ''ל וכדלקמן דמקשי עלה ומשני. כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על זדונות. של טומאת מקדש וקדשיו ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן כגון יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שיכול לבוא לכלל קרבן כשיתוודע לו לאחר יה''כ:

לא היא קלות וכו'. על לישנא דהמתני' פריך דהא קלות העשה ול''ת והחמורות כריתות ומיתות ב''ד ומאי האי דהדר תני להו:

העולה מכפרת וכו' העולה על רוחכם. רמז הוא שהעולה באה על העולה ברוחכם:

וכן איוב אומר וכו'. אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם:

האומר אחטא ואשוב וכו' דכשסומך על התשובה וחוטא בודאי שיעשה עוד הפעם כך ומכיון שעובר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר ושוב לא יפרוש מן זה ולפיכך אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכן החוטא וסומך על יה''כ שיכפר לו אין יה''כ מכפר לו:

מתני' עבירות שבין אדם למקום וכו'. דכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו. אלקים. כלומר אם לאיש יחטא ופללו יפייס אותו ואז אלהים ג''כ ימחול לו ואם לו' יחטא איש מי יפלל בעדו תשובה ומעש''ט:

עשה אע''פ שלא עשה תשובה. יוה''כ מכפר ול''ת כדקאמר ר' שמואל דדוקא עם התשובה:

האומר אין עולה מכפרת. או שאומר אין עולה מכפרת עלי או שאומר מכפרת היא ואי אפשי שיכפר לי אינה מכפרת לו על כרחו והאומר אין יוה''כ מכפר וכו' מכפר הוא לו על כרחו. וחסר כאן וה''ג בשבועות שם א''ר חנינא בריה דרב הלל לא מסתברא דאלא חילופין. וכי לא איפכא מסתברא היא שבקרבן אע''פ שהוא אומר כן עכ''פ מביא הוא להקרבן אבל ביוה''כ אם אומר כן לא כולא מן בר נש מימר למלכא לית את מליך. וכי כל הימנו של בן אדם לומר לית את מליך עלי ואם הוא אינו רוצה מורד הוא ומסתברא דאין יוה''כ מכפר עליו:

ר' שמעון בשם ר' לוי סוכייה. ובשבועות גריש שובדא:

במורד ביה''כ היא מתניתא. הכא במאי עסקינן במבעט ביה''כ ואינו מאמין בכפרתו דבכה''ג אמרינן דשעיר המשתלח אינו מכפר כפרה גמורה שהוקש לשעיר הפנימי שאינו מכפר אלא עם יוה''כ וזה אינו מאמין ביה''כ ומיהת תולה השעיר עליו דנהי דביה''כ הוא דמרד השעיר המשתלח תולה עליו מכפרת חלקו שיש לו בו. וכאן הוא דגרסינן להא דלעיל ולמה לא אמר בשלא נתוודע לו בהן ביום הכפורים מילתיה אמרה ואפילו לא נתוודע לו בהן ביה''כ יה''כ מכפר כמו שהגי' היא בשבועות. כלומר דפריך מאי דוחקיה דר''ש לאוקמי למתניתין בשמורד ביה''כ ומשום הך קושיא ולא כבר כיפר ביה''כ ואמאי קאמר תולה כדאקשינן ולמה לא אמר הכי לתרץ להאי קושיא דאנן הכי קאמרינן שלא נתוודע לו ביוה''כ מחיוב הקרבן כ''א מהספק שבא לידו והיינו ביה''כ דוקא הוא דלא נתוודע לו אבל אחר יה''כ נתוודע לו שחייב בקרבן והשתא לא קשיא מחייבי אשמות תלוין שפטורין הן לאחר יה''כ דהתם נמי כן היא שאם לאחר יה''כ נתוודע לו שבודאי אכל חלב חייב הוא להביא חטאת כדמסקינן הכא בכריתות ומשני מילתיה אמרה וכו' כלומר דבאמת שמעינן ממילתיה דר''ש דס''ל אפילו לא נתוודע לו בהן ביה''כ יה''כ מכפר וכלומר אפי' דביה''כ הוא דלא נתוודע לו אבל אחר יה''כ נתוודע לו שחטא בודאי אפ''ה פעור הוא מחטאת שכבר כיפר לו יה''כ ור''ש כדאמרי' התם מעיקרא הוא דס''ל דאימא דחייבי אשמו' תלוין פטורין אפי' לכי מתיידע ליה בתר יוה''כ והלכך ע''כ הוא דדחיק לאוקמי למתני' במבעט ביוה''כ דהיינו טעמא דשעיר המשתלח אינו אלא תולה וכדאמרן:

תמן תנינן וכו' עד אשם תלוי. לא שייך הכא וכן בשבועות שם לא גריס להא כלל. ולגי' הס' דכאן מציין הוא להמתני' דפ''ק דכריתות על אלו דקחשיב התם לעיל וכלומר וחייבי כריתות דתנינן בהאי מתני' דשבועות כמו ששנינו בכריתו' שם:

ולא כבר כיפר יה''כ כלומר דפריך אי הכי דבשלא נתוודע לו אלא הספק שבא לידו הוא דקאמר קשיא אהא דקאמרת דשעיר המשתלח תולה הוא בדוקא אבל לא מכפר כפרה גמורה על השגגות ואמאי הא תנן תנינן התם חייבי אשמות תלוין פטורין להביא אחר יה''כ לפי שיה''כ כיפר עליהן והרי זה מחייבי אשמות תלוין הוא שהרי לא נודע לו ביה''כ כ''א הספק שבא לידו וליכפר עליו יה''כ כפרה גמורה:

א''ר בון בר חייא. ה''ק בין שנתוודע לו בהן. היינו בהספק שבא לידו ובין שלא נתוודע לו הספק דבכי הא הוא דיוה''כ מכפר אבל לא בשנתוודע לו שחייב בודאי עליה קרבן. והגי' דהכא מסורסת בהא דלקמן ומשובשת ובשבועות שם נכונה היא דגריס הכא הא דלקמן:

ניחא לא הודע. ששעיר המשתלח מכפר כדקאמרת בדבר שיש בו חיוב קרבן אלא הודע בתמיה דקס''ד שהודע לו חטאו שחייב עליו קרבן קאמר וקשיא וכי לא כן תנינן בפ''ו דכריתות חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יה''כ חייבין להביא אחר יה''כ שאותן לא כיפר יוה''כ עליהן כדדריש מקרא דחטא שאין מכיר בו אלא ה' הוא דיה''כ מכפר:

ר' יסא מקשי. הוה תמיה על כך וכי מיסבור סבר רבי יוה''כ מכפר בלא תשובה ובשבועות גרס אתא רבי אשיאן וכו' בשם רבי יוחנן יוה''כ מכפר בלא תשובה. כלומר אין דהכי ס''ל לרבי ומיתה מכפרת בלא תשובה:

תני יום מיתה כיום תשובה מאן תנינתה רבי היא. דלדידיה יוה''כ ומיתה שוין דשניהן אינן צריכין תשובה עמהם:

הווי. דהדא דתנינן במתני' מיתה ויוה''כ מכפרין עם התשובה דלא כרבי:

אף שעיר המשתלח מכפר. כן בשאר עבירות דהאי דתנן שמכפר על השגגות לאו כפרה גמורה קאמר אלא דבאותן דבני קרבן נינהו כגון חייבי כריתות תולה הוא עליהן וכשיתוודע לו אחר יה''כ מביא הקרבן שחייב עליהן:

כיני מתניתא. ה''ק הקלות והחמורות אותן הקלות והחמורות בין שעשאן בזדון וכו' ואותן השגגות בין שנתוודע לו בהן וכו' כצ''ל וכדלקמן דמקשי עלה ומשני. כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על זדונות. של טומאת מקדש וקדשיו ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן כגון יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שיכול לבוא לכלל קרבן כשיתוודע לו לאחר יה''כ:

לא היא קלות וכו'. על לישנא דהמתני' פריך דהא קלות העשה ול''ת והחמורות כריתות ומיתות ב''ד ומאי האי דהדר תני להו: